פריז, 1885. האחות זֶ'נְביֵיב עובדת כעשרים שנה בבית החולים הפסיכיאטרי 'לָה סַלּפֶטרִיֶיר', והמאושפזות במקום מכנות אותה "הוותיקה". גם השנה, כשהאביב מגיע, בבית החולים מתחילות ההכנות לנשף האביב — "נשף המשוגעות" בפי הבורגנות הפריזאית. אז יגיעו אנשי האליטה החברתית של פריז כדי לספק את סקרנותם ולצפות מקרוב בנשים שאושפזו בכפייה, ואילו הנשים יזכו לפגוש את העולם החיצון, גם אם רק לכמה שעות. זֶ'נְביֵיב נחושה להמשיך לנהל את שגרת היומיום המוקפדת גם בתקופה הזאת, אך כאשר מגיעה לבית החולים נערה צעירה ומיוחסת בשם אֶזֶ'נִי, כל עולמה מתערער באחת. אז'ני טוענת כי היא שפויה לחלוטין, ושכל חטאה הוא שחשפה בפני סבתה את סודה: אנשים שכבר אינם בין החיים מתַקשרים איתה. ז'נבייב לא מאמינה בדברים האלה. כל אמונּה נתון לשיטות מדעיות ולכנסים שבהם מוכח כיצד ניתן לרפא את הנשים ההיסטריות בעזרת היפנוזה. אבל הנערה הזאת מצליחה לסדוק את חומת ההגנה שז'נבייב בנתה סביבה, והמחשבות על אחותה שנפטרה בצעירותה לא נותנות לה מנוח.

נשף המשוגעות, רומן הביכורים של ויקטוריה מס, הוא ספר עוצמתי, דרמטי ומעורר מחשבה על הגדרות של שפיות ושל שיגעון ועל נשים כלואות — בין כותלי בית החולים ובחיי היומיום הבורגניים. הספר הפך לרב־מכר בצרפת מייד עם צאתו לאור, תורגם לשפות רבות ועובד לסרט קולנוע.